כדורי ואח' נ' רבוע כחול נדל"ן בע"מ ואח'

החלטה

1.המשיבות תובעות בבימ"ש השלום בבאר שבע את המבקשים ועותרות לסעדים של סעד הצהרתי, צו מניעה קבוע ואכיפת מערכת הסכמים שעניין כולם הבלעדיות שהוענקה להם לניהול עסק מרכול ב"קניון לב אשקלון".

בהסכם מינואר 1992 בו רכשו המשיבות מהמבקשים שטח למרכול בקניון התחייבו המוכרים (בס"ק 5.11.1) כי "כל יחידה או יחידות במבנה ו/או במרכז המסחרי לא תשמש בשום זמן שהוא למטרת הפעלת סופרמרקט ו/או מקום לממכר מוצרי מזון, לרבות מכולת, ירקות, פירות, בשר, עופות, דגים משקאות חריפים, חומרי ניקוי ודטרגנטים. מותר יהיה לנהל מזון, קיוסק, מסעדה או בתי קפה".

בתביעה לבית משפט השלום טוענות המשיבות כי המבקשים (הנתבעים) בניגוד להתחייבות הנ"ל, התקשרו או עומדים להתקשר בהסכם עם מי מ"המשיבים הפורמליים" להקמת והפעלת מרכול רחב גודל והיקף בשטח הקניון.

במקביל להגשת התביעה פנו המשיבות בבקשה לצו מניעה זמני, הצו ניתן מלכתחילה במעמד צד אחד. לאחר דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקרו מצהירי הצדדים והוגשו ראיותיהם החליט בימ"ש השלום (כב' השופט י. פרסקי) להותיר את הצו הזמני על כנו. עפ"י הצו הזמני על המבקשים "להימנע מפתיחת והפעלת עסק לממכר מוצרי מזון או כל שימוש אחר המנוגד להוראות ההסכם שבין הריבוע הכחול (דהיינו – המשיבות) לבין הקניון (דהיינו – המבקשים)".

בפני בקשת המשיבות (הנתבעות) לרשות לערעור על ההחלטה.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבות על נספחיהן לא מצאתי מקום ליתן רשות לערער.

כב' השופט י. פרסקי בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי, ולאחר שנשמעו בפניו ראיות הצדדים לעניין הסעד הזמני, מצא כי עילת התביעה מוכחת לכאורה, כי ההפרה הנטענת מוכחת לכאורה גם היא וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור להעדפת מתן הצו הזמני כמבוקש.

ביהמ"ש קמא מייחד חלק ניכר מדבריו לשאלה הנכבדה שמעוררים המבקשים לפיה התחייבותם ההסכמית (למניעת עסק מתחרה בתחום הקניון) מהווה הסדר כובל כמובנו בטיוטת כללי ההגבלים העסקיים (פטור או בלעדיות במקרקעין) התשס"ד – 2004.

מסקנתו הינה כי ליבונה ובירורה של טענה זו יהיו במהלך בירור התובענה לגופה.

עוד הוסיף בית משפט השלום וציין כי טענות המשיבות בעניין זה, ובשלב מקדמי זה, לוקות "בהאדרה עובדתית שאינה משקפת את המציאות".

3.הלכה משכבר הינה כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה לעניין מתן סעד זמני.

זאת בעיקר שעה שהחלטת הערכאה הדיונית נסמכת בעיקרה על ממצאים שנקבעו בגדרו של בירור עובדתי ועל עריכת מאזן הנוחות המתבקש מכך. (ר' י. זוסמן סדרי הדין האזרחי מהד' 7 סע' 495 והאסמכתאות שם).

לא מצאתי בהחלטת בית משפט קמא ובממצאיה נתון המצדיק התערבות ערעורית.

אשר לטענת ההסדר הכובל – טענה זו מניחה ביסודה כי אכן הופרה תניית הבלעדיות, אולם קמו החריגים המצדיקים השתחררות ממנה.

בדין קבע כב' השופט י. פרסקי כי טענת השתחררות זו טעונה מיצוי ובירור וכי לעת הזו, בשלב המקדמי של טרם הראיות לגופן, אין מקום לקביעה א-פריורית בדבר התמלאות תנאי ההשתחררות.

עוד נקבע בהחלטה כי כבר על פני הדברים, ובשלב מקדמי זה, נתעוררו ספקות לכאוריים אם אמנם עולים הדברים בעניין דנן כדי "הסדר כובל" שפקע או שניתן על הסף להשתחרר ממנו.

4.אשר על כן, איני מוצא הצדקה למתן הרשות לערער ואני דוחה את הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיבות הוצאות הבקשה בסכום של 5,000 ₪.

סכום זה יועבר לידי המשיבות מתוך הפיקדון שהפקידו המבקשים.